הדרן הרבי על מסכת תענית-חלק ב

התוכן של הוספה בתורה בלילה

א. איתא בסיום מסכת תענית: "רבי אליעזר הגדול אומר מחמשה עשר באב . . מכאן ואילך דמוסיף יוסיף, ודלא מוסיף כו'". ומפרש רש"י: "מחמשה עשר באב ואילך, דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה – יוסיף חיים על חייו".

וצריך להבין: מהו הגדר של הוספה בלימוד

התורה מט"ו באב ואילך? כי לכאורה:
א)    אם מדובר ב"יושב אהל" (תלמיד חכם) – הרי הוא "חייב לעסוק בתורה יומם ולילה ממש" (הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג ס"ה), כמו שכתוב (יהושע א, ח) "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה", ואיזו "הוספה" נוצרת מכך שהלילות נהיו יותר ארוכים, הרי הוא לומד בין ביום בין בלילה?

ב) ואם הוא בעל עסק שיוצא ידי חובתו בקביעות עתים ביום ובלילה (שם ס"ד) – מה ההבדל אם הוא ילמד את שיעור-התורה שלו כאשר הלילות מתארכים והוא לומד את הפרק שלו בלילה, או אם הימים ארוכים והוא לומד אותו ביום?
ואדרבה! אם נותנים שכר מיוחד (מט"ו באב ואילך) על הוספה בלימודו בלילה (שאינו זמן של טירדה בעסק) – ק"ו שמגיע לו שכר על הוספה בלימודו ביום, כאשר ע"פ תורה הוא פטור מפני טרדתו בעסק והוא "גוזל" מהזמן של עסקיו ועוסק בתורה!?

[ודוחק לומר שמדובר בבעל עסק כזה שאינו יכול ללמוד תורה בשום אופן בשעות היום, ולכן תצוייר הוספה בתורה רק מט"ו באב כשהלילות מתארכים]

ב. והנה בשו"ע (יו"ד סימן רמ"ו סכ"ג) כותב המחבר על מעלת לימוד התורה בלילה: "מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה באכילה ושתיה ושיחה, אלא בדברי חכמה ותלמוד תורה". ומוסיף הרמ"א: "כי אין אדם לומד רוב חכמתו כי אם בלילה" (ומסיים) "ויש לאדם להתחיל ללמוד בלילה מט"ו באב ואילך כו'" (ומקור שניהם מהרמב"ם הל' ת"ת פ"ג הי"ג).

ומהמשך הדברים בדברי הרמ"א משמע, שההוספה בלימוד התורה מט"ו באב ואילך, אינה קשורה לחיוב הכללי של לימוד התורה, אלא לסגולה המיוחדת של לימוד התורה בלילה. וצריך להבין מהי הייחודיות של הלימוד בלילה?

ג. ויש לומר, שהכוונה בדברי הרמב"ם "מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה" אינה להשגת וידיעת התורה גרידא, אלא לעיקרה ומהותה של התורה (כמו "כתר" כפשוטו, שהוא למעלה מהראש), היינו להגיע לדבקות בנותן התורה.

וכדברי הב"ח הידועים (טור או"ח סי' מ"ז) על מאמר רז"ל (ב"מ פה, ב) "על מה אבדה הארץ גו' על עזבם את תורתי (ירמי' ט, יב) . . אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה" – שלכאורה תמוה מדוע מגיע להם עונש כזה חמור רק מפני שלא ברכו ברכות התורה? והוא מסביר, שעיקר המטרה של עסק התורה הוא "כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה", כי אז נהיה האדם "מרכבה והיכל לשכינתו יתברך", וכאשר הם לא ברכו "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" – יוצא שהם עסקו רק בתורה עצמה ושכחו מנותן התורה!

ד. ועפ"ז מובן, שזה שזוכים לכתר התורה בלילה, אינו רק מפני שבלילה אפשר להתמסר יותר ללימוד התורה^[1], אלא גם ובעיקר כי בלילה יש סגולה מיוחדת להתקשר לשכינתו ית', וכמובא בבאר היטב (או"ח ס"א בשם כתבי האריז"ל) שעיקר לימוד התורה בלילה הוא "באגדה ובחכמת האמת", שע"י לימוד אגדות אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם (ספרי עקב יא, כב). וזה מדוייק גם בדברי הרמב"ם והשו"ע דלעיל "אלא בדברי חכמה ותלמוד תורה", שמדובר כאן על דברי חכמה שאינם כלולים בתלמוד תורה סתם, שזהו רמז לחכמה שבעומק ונסתר התורה.

והטעם שהזמן המסוגל לזה הוא בלילה, כיון שדביקות בנותן התורה באה ע"י לימוד מתוך שפלות וביטול, והלילה הוא זמן מסוגל לעורר בעצמו רגש של שפלות ונמיכות רוח^[2] (ולכן אז הוא הזמן של חשבון-הנפש בקשעהמ"ט, תיקון חצות וכו').

ה. וזה הפירוש בדברי הגמרא "מכאן ואילך מאן דמוסיף יוסיף": שההוספה בלימוד התורה בלילה, היא לא רק בכמות, שמוסיף עוד זמן, אלא בעיקר באיכות – שהוא מתדבק עם נותן התורה, וממילא הוא זוכה ל"כתר התורה".

ואז גם ההוספה ב"חיים" היא הן בכמות והן באיכות, שיהיו לו חיים נעלים יותר, כפי שפירש רבינו גרשום^[3] "שמוסיף חיים לעולם הבא", שיש לומר, שאין הכוונה רק לחיי העוה"ב, אלא שיש לו "ימי העולם הבא" גם בעוה"ז, בהיותו נשמה בגוף, וכמאמר חז"ל (ברכות יז, א) "עולמך תראה בחייך".

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לד, חמשה עשר באב וסיום מס' תענית (נד' בעמ' 41 ואילך. השיחה בלה"ק במקור).